החלטה בתיק בר"ע 9816-01-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט יוחנן כהן; ב"ל 40508-05-11), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 17.3.2011 (להלן - הוועדה).

2.     המבקש נפגע בפעולת איבה ביום 21.9.2006, עת נפל בסמוך אליו טיל קסאם. ועדה רפואית לעררים מיום 8.4.2008 העניקה למבקש 20% נכות נפשית זמנית, ו-1% נכות לצמיתות בגין ליקוי שמיעה.

3.     בית הדין האזורי קבע בפסק דינו מיום 1.4.2009 (השופטת אנגלברג-שהם; ב"ל 1903/08, להלן - פסק הדין), כי בהתאם להסכמת המשיב יוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה על מנת שתתייחס לתלונותיו בנוגע למעי הרגיש ולבעיות הפרוקטולוגיות מהן הוא סובל. בית הדין האזורי דחה בפסק דינו את טענותיו האחרות של המבקש.

4.     הוועדה שמעה את טענות המבקש וערכה לו בדיקה כירורגית-פרוקטולוגית, ופירטה ממצאיה, מהם עולה כי לא מצאה כל ממצא קליני בתחום זה. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים הרלבנטיים מתיקו הרפואי של המבקש ובכרטיס קופת חולים, וציינה כי הממצא של מעי רגיש ידוע מלפני שנים רבות, וכמו כן סובל מטחורים שנים רבות קודם לאירוע. משכך קבעה הוועדה כי לדעתה אין קשר סיבתי בין תלונות המבקש בגין הטחורים לפגיעה. עוד ציינה הוועדה כי עיינה במכתבו של ד"ר דקל מיום 20.12.2009 ואינה מקבלת את חוות דעתו, שכן מדובר במחלה של המעי הרגיש עוד משנת 1966, ומחוסר הוכחה בבדיקתה הקלינית של הוועדה. משכך דחתה הוועדה את טענות המבקש בדבר החמרת מחלת המעי הרגיש בשל מצבו הנפשי בעקבות הפגיעה, שכן לדעתה מדובר במצב כרוני בו לא נמצאה כל החמרה.

5.     המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, וטען כי נפל פגם בהרכב הוועדה אשר כללה כירורג ולא מומחה בתחום המעי הרגיש, וכי היה על הוועדה להתייחס למסמכים הרפואיים החדשים שהציג לה.

6.     בית הדין האזורי קבע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, כי לא נפל כל פגם בהרכב הוועדה, וכי בפסק הדין לא הצטוותה הוועדה לעיין במסמכים חדשים, אף שעיינה בחוות דעתו של ד"ר דקל. משכך דחה בית הדין האזורי את הערעור.   

7.     בבקשת רשות הערעור שלפניי נטען, כי הוועדה התעלמה מטענות המבקש בדבר התרופות שנוטל, ומהמסמכים הרפואיים שהגיש לה, מיום 25.7.2010 ומיום 8.2.2011. לטענת ב"כ המבקש היה על הוועדה לבחון רק חומר רפואי חדש שניתן לאחר מועד פסק הדין מיום 1.4.2009, מה גם שבפסק הדין לא נקבע כי הדיון ייערך רק לפי המסמכים הקיימים. עוד נטען כי במהלך הדיון הסכימה ב"כ המוסד לאפשר למבקש להציג לוועדה מסמכים נוספים. עוד ביקש ב"כ המבקש לציין כי הוועדה שהתכנסה מכוחו של פסק הדין מיום 1.4.2009 התכנסה לדיון רק ביום 17.3.2011.

8.     לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובכלל החומר המונח לפניי, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית הדין. באשר לטענות ב"כ המבקש יובהר, כי משעה שהוועדה לא נדרשה מכוח פסק הדין לעיין במסמכים רפואיים חדשים, הרי שלא היתה מוטלת עליה כל חובה כזו. אין צורך כי ייכתב במפורש בפסק הדין כי על הוועדה להתייחס רק למסמכים שכבר עומדים בפניה, כטענת המבקש, אלא ההיפך- אם היתה ניתנת לוועדה הוראה מפורשת לעיין במסמכים חדשים המאוחרים למועד כינוסה הקודם, היה עליה להתייחס אליהם. לפנים משורת הדין התייחסה הוועדה לחוו"ד ד"ר דקל, אף שהיא מאוחרת למועד כינוס ועדת הערר הקודמת, וקבעה כי היא לא מצאה בבדיקתה הקלינית את הממצאים המתוארים שם, וכי מצבו הכרוני של המבקש לא השתנה בעקבות הפגיעה. לא מן המותר לציין גם כי לא מצאתי כי אכן היתה הסכמה של ב"כ המוסד בעת הדיון להצגת מסמכים חדשים כפי שטוען המבקש. משכך, לא מצאתי כי נפלה כל טעות בהחלטת הוועדה לעניין זה.

באשר לטענות המבקש בנוגע לאי התייחסות הוועדה לתרופות שנוטל ייאמר, כי בפרק שבו פורטו טענותיו נרשם כי נוטל תרופות, כי הוועדה עיינה בכרטיסו הרפואי מקופת חולים בו קרוב לוודאי מפורטות התרופות שהוא נוטל, וכי בחוו"ד ד"ר דקל אליה התייחסה הוועדה פורטו חלק מהתרופות שעליו ליטול. מכל מקום, משעה שהוועדה לא מצאה כל ממצא קליני רלבנטי בעת בדיקתה, ומשעה שמצאה בהתאם לתיקו הרפואי כי מצבו כרוני מזה שנים רבות, יצאה הוועדה ידי חובתה, ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטתה. 

9.     סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אדר התשע"ב (27 פברואר 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: